ההיסטוריה של מכוניות רנו בישראל
הלוגו של רנו מלווה את סמלי המדינה עוד לפני ראשיתה. העבר שלנו, הישראלים, ושל מכוניות רנו, צועד יד ביד מזה עידן ועידנים. עבור מי שחי כאן בעשרות השנים הראשונות של מדינתנו, הזכרונות כוללים גם את מכוניות רנו שנבנו בגאווה כאן, בישראל, ואת מכוניות הקצינים האגדיות עם "ידית הקראטה". אבל בואו ונתחיל, ובכן, בהתחלה.
לאנשים שאוהבים להתחקות אחר השורשים והיסודות של המכוניות שאנחנו מכירים, יש כבוד מיוחד לחברת רנו. את החברה היצירתית הזו הקים היזם חובב המנועים והמהירות לואי רנו, כבר בשנת 1899. הוא עשה זאת עם אחיו, מרסל ופרננד.
בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל, ייצגו את מכוניות רנו באזור זה של הים התיכון, שני יבואנים, ערבים נוצרים תושבי יפו. הראשון היה אדמונד רוש ולאחר מכן רכש את זכיון היבוא דאוד חומסי.
משפחת קרסו: בנקים, קולנוע אופיר ומכוניות
כשהוקמה רנו היה מואיז קרסו, מייסד קבוצת קרסו שמייצגת עד היום את רנו בישראל, בן 14. ב-1924 עלה לישראל עם בני משפחתו, לאחר שכבר הצליח בעסקיו בפיראוס, יוון. בישראל המשיך מואיז קרסו להרחיב את עסקיו, אבל הפעם נכנסו לתמונה מניעים ציוניים. קרסו ומשפחתו, עם שותפיו, גאלו קרקעות שכיום בנויים עליהם אזורים מוכרים, כמו שדרות רוטשילד ושיינקין בתל-אביב וכן חולון ופתח תקווה. הוא גם סייע להעלות לארץ יהודים. קרסו ייסד גם את בנק דיסקונט, את קולנוע אופיר ועסקי נדל"ן שונים.
ב-1933 אמר לרעייתו ציפורה "יש לנו שישה ילדים וצריך לדאוג לעתידם, אני חושב שאכנס למענם לעסקי המכוניות" וכך החל למכור כאן מכוניות ומשאיות שונות. ב-1948, כמה חודשים לאחר הקמת מדינת ישראל, רכשה המשפחה את זכיון היבוא של רכבי רנו.
בתקופה ההיא ייצרה רנו רק שני דגמי מכוניות, הקאטר שבו (CV4) הקטנה והמצליחה והז'ובא-קאטר (Juvaquatre) הגדולה יותר. המצב השתפר מהר וזמן קצר לאחר רכישת הזכיון, ועם ההתאוששות של אירופה, וצרפת בפרט, לאחר מלחמת העולם השנייה, יכלה משפחת קרסו למכור בישראל מגוון רחב משמעותית של דגמי רנו.
רנו מייצרת מכוניות בישראל
מאמצע שנות החמישים התחזק הקשר של רנו לישראל. אפרים אילין הישראלי, איש אצ"ל ומי שמ-1951 ייצר בעיר נשר הסמוכה לחיפה מכוניות, טנדרים ורכבי שטח, בעיקר מבית וויליס וקייזר פרייזר האמריקאים, חתם על הסכם עם חברת רנו לייצור והרכבה בישראל של מכוניות החברה.
ב-1956 שינסו מותניים אילין ומפעלו, "קייזר-אילין", והחלו להרכיב בישראל דגמי רנו. המכונית הראשונה שהורכבה כאן היתה רנו קאטר-שבו. המכונית הזו היתה מעין "חיפושית" צרפתית, עם מנוע והנעה אחורית, ועם לא מעט שעות ייעוץ של פרדיננד פורשה בכבודו ובעצמו.
לצד קאטר-שבו החלו אנשי אילין לייצר כלי רכב מסחרי, עם יכולת נשיאה של 300 ק"ג, מתוצרת רנו. שמו של רכב המשלוחים היה "פורגונט דופינואז". כפי ששמו מעיד עליו, הוא התבסס על הדופינואז (שם נוסף לז'ובא-קאטר שהזכרנו) והוא היה ואן מסחרי ("פורגונט").
ב-1957 הצטרפה לחגיגה מכונית חשובה נוספת, רנו דופין (Dauphine). המכונית הזו החליפה את הקאטר-שבו וככזו היתה יקרה ומודרנית מאחותה. המכונית תוכננה במחשבה גלובאלית; לצד ישראל יוצרה המכונית ברחבי העולם, מאירופה ואמריקה ועד לאוסטרליה וניו זילנד. היתה לה אפילו גרסה הממותגת כאלפא רומיאו.
עד לסוף 1959, אז הופסקה הרכבת מכוניות רנו בישראל, הורכבו כאן אלפי מכוניות, חלקן יוצא לחו"ל ואלו שנמכרו בישראל היו לרבות מכר.
מספר שנים לאחר הפסקת הרכבת מכוניות רנו במפעלים בנשר, הצליח אפרים אילין להשיג זכיון להמשיך להרכיב בישראל את תוצרת רנו, אבל עם טוויסט. המכוניות שהורכבו כאן היו דגמי הינו קונטסה. הינו היא חברה יפנית (כיום בבעלות טויוטה ואפשר לרכוש בישראל את דגמי המשאיות שלה). הקונטסה היפנית תוכננה ונבנתה במידה רבה על בסיס הנדסה וטכנולוגיה של רנו דופין. דגמי הינו קונטסה, הצ'באק, סדאן ומסחריות, הורכבו, נמכרו וגם יוצאו מישראל, מ-1964 ועד ל-1968. הייצור בישראל היה נתח משמעותי מפעילו הינו בכל העולם והשוק המקומי היה השני בחשיבותו מבחינת היצרן.
מיתולוגיה מודרנית
הפסקת הייצור וההרכבה של דגמי רנו והינו בישראל לא הפסיקה כלל את פעילות יבואני רנו, משפחת קרסו. ב-1962 נפטר משה ואת עסקיו המשיכו ארבעת בניו, חיים, אריה, בנימין ושלמה. אלו פעלו בשיא המרץ ואחת ההצלחות הגדולות של הימים ההם היתה סביב המכונית המשפחתית המהפכנית שלהם, רנו 4. המכונית היתה קטנה מבחוץ אך מרווחת ושימושית מבפנים.
שני מאפיינים מוכרים אצלנו יותר מכל על המכונית הזו. האחד, המכונית היתה מזוהה מאוד כמכונית הקצינים בצה"ל במשך שנים רבות. המאפיין השני, לעומת רוב המכוניות שבהם ידית ההילוכים הורכבה על עמוד ההגה או על הרצפה, במקרה ה-4 הידית נשלפה מול ידי הנהג, בסמוך ללוח המחוונים ובשל תנועות היד בהעברת ההילוכים, כינו אותה לעתים "ידית קראטה".
במשך השנים המשיכו ונמשכים להימכר דגמים רבים, פשוטים ומורכבים, חלקם מיתולוגיים וחלקם מזוהים עם תפקידים מסוימים. היו רנו 16 הגדולה והמרשימה של שנות השבעים והשמונים, רנו 5 הקטנה והמצליחה של שנות השבעים, השמונים והתשעים, המכונית המשפחתית 14 משנות השבעים והשמונים והצמד 9 ו-11 שהחליפו אותה וכמובן הדגמים המודרניים יותר, משנות התשעים ואילך, שרבים מהם מוכרים עד היום, קליאו, מגאן ופלואנס וכמובן, הקנגו.
הדגמים הללו ורבים נוספים ליוו ומלווים אותנו בשלבים שונים בחיינו והם ימשיכו לצעוד יד ביד עם ישראל עוד שנים רבות. אז בפעם הבאה שאתם רואים איזה קליאו, מגאן גראנד-קופה או קפצ'ר – תזכרו שגם הסבא והסבתא שלהן מכירים את ישראל היטב.
קראו עוד אודות רנו
ספורט מוטורי
